כדי להבין טוב יותר את משבר האקלים צריך לרענן כמה מושגי יסוד משיעור מדעים והיסטוריה. ביחד, הם עוזרים להבין כיצד תהליך התיעוש שהתרחש בשתי המאות האחרונות הביא את האנושות לקידמה ולשגשוג, אך גם לפתחו של משבר עמוק.
הגזים שמווסתים את הטמפרטורה בכדור הארץ
באופן טבעי, פני כדור הארץ מתחממים מקרני האור הקצרות והאנרגטיות שמגיעות מהשמש. גזי החממה שנמצאים באטמוספירה, וביניהם הפחמן הדו-חמצני, לוכדים חלק מהקרינה שפולט כדור הארץ לאחר שהתחמם מקרינת השמש, ומונעים ממנה לברוח אל מחוץ לאטמוספירה אל החלל – בדומה למתרחש בחממה. לכן, פחמן דו-חמצני נקרא גז חממה.
עד כה מדובר בתופעה טבעית, שבהיעדרה הייתה הטמפרטורה הממוצעת של פני כדור הארץ נמוכה בכ-40 מעלות צלזיוס מן הערכים הנוכחיים ולא מאפשרת חיים. לכן, לגזי החממה יש תפקיד חיוני בוויסות הטמפרטורה ובקיום החיים על פני כדור הארץ. אולם ככל שריכוז גזי החממה באטמוספירה גבוה יותר, כך יותר חום נלכד, מה שגורם להתחממות מוגברת ולא רצויה של כדור הארץ.
דלקי מאובנים: הברכה והקללה
למרות שכמות הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה השתנתה לאורך מיליוני שנים, במהלך כמה אלפי השנים האחרונות רמתו התייצבה, ואפשרה התפתחותו של אקלים נוח ויציב, שבו יכלה הציוויליזציה האנושית לשגשג. אך עם תחילתה של המהפכה התעשייתית, לפני כ-200 שנה בערך, התחיל האדם לכרות פחמן "עתיק" שהיה אגור באדמה. הדלקים המאובנים – פחם, נפט וגז טבעי – עשויים משרידיהם של צמחים ובעלי חיים שמתו עוד הרבה לפני שהאדם התהלך על פני הקרקע, ובתהליכים שארכו מיליוני שנים של דחיסה וחימום בבטן האדמה, הפכו לדלקים.
האנרגיה שאגורה בדלקי המאובנים מסוגלת לספק כוח למפעלי תעשייה, לתחנות ייצור חשמל ולכלי רכב. אולם בה בעת, שריפת דלקים אלו גם מזרימה פחמן דו-חמצני חדש לאטמוספירה של כדור הארץ ומגבירה באופן מלאכותי את אפקט החממה. במקביל, תהליכים של כריתת יערות לטובת חקלאות, תעשייה ועיור, מפחיתים את יכולתו של כדור הארץ לספוג פחמן דו-חמצני מהאטמוספירה באופן טבעי כחלק מתהליך הפוטוסינתזה של הצמחים. התוצאה של התהליכים הללו היא שינויים הדרגתיים באקלים כדור הארץ, אשר מכונים שינוי האקלים או משבר האקלים.
את ריכוז הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה מודדים ביחידות של חלקיקים למיליון, או ppm (parts per million), כלומר – כמה מולקולות של פחמן דו-חמצני יש במיליון מולקולות של אוויר. במשך מאות אלפי השנים האחרונות ריכוז הפחמן הדו-חמצני עמד על כ-280ppm. אולם מאז תחילת המהפכה התעשייתית, לפני כ-200 שנה, ועד היום, ריכוז זה עלה בכ-45 אחוז. נכון לכתיבת שורות אלו, ריכוז הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה עומד עלppm 412.
העלייה ברמות הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה בשתי המאות האחרונות קשורה קשר הדוק לפליטה של פחמן דו-חמצני מבעירה מלאכותית של דלקי מאובנים. מחקרים מדעיים רבים מראים כי האדם הוא האחראי העיקרי לעליית רמות הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה, וכמעט כל המדענים שעוסקים בחקר האקלים (97 אחוז מהם) טוענים שאין ספק שרוב שינוי האקלים הנצפה מקורו בפעילות אנושית.
אלו היו הסיבות למשבר האקלים. המשיכו מכאן אל העדויות למשבר האקלים >>
