כשאנחנו שומעים את צירוף המילים "שינוי אקלים" אנחנו חושבים מיד על קרחונים נמסים ועל בעלי חיים שקיומם נמצא בסכנה. עם זאת, שינוי האקלים מהווה איום לא רק על העולם שמעל הקרקע, אלא גם על המערכות האקולוגיות שבתוך הימים והאוקיינוסים. ההשפעה של ההתחממות הגלובלית, ויחד איתה השפעת תופעת החמצת האוקיינוסים, שבמסגרתה עולה רמת החומציות של מי הים, מהוות סכנה ברורה ומיידית עבור שוניות האלמוגים המרהיבות והססגוניות.
עם השנים מצבן של שוניות האלמוגים הולך ומידרדר במהירות: כחמישית משוניות האלמוגים בעולם נפגעו בצורה קשה עד בלתי הפיכה מהשפעות שינוי האקלים, ולפי תחזיות, בתרחיש שבו לא יינקטו צעדים למיתון שינוי האקלים, כיסוי האלמוגים בשונית המחסום הגדולה באוסטרליה (השונית הגדולה בעולם) יירד אל מתחת לחמישה אחוזים.
עם זאת, על פי מחקר ישראלי-שווייצרי, יש מקום אחד שמוגן יותר מפני ההשפעות ההרסניות הללו, מקלט אחרון עבור האלמוגים, והוא ממש כאן בארצנו הקטנטונת: מפרץ אילת.
בדיקה רפואית לאלמוגים
אחד האיומים הגדולים על האלמוגים בימינו הוא תופעת הלבנת האלמוגים (Coral Bleaching). עקב עליית טמפרטורת מי הים הנובעת משינוי האקלים, מופרים יחסי הגומלין הייחודיים בין האלמוג לבין האצות השיתופיות אשר נמצאות בתוך התאים שלו. האצות מבצעות פוטוסינתזה ומעבירות את רוב תוצריהן אל האלמוג וכך מהוות את מקור האנרגיה העיקרי שלו. כשהמים מתחממים מעל סף מסוים, האצות נפגעות ונפלטות אל מחוץ לאלמוג, דבר אשר חושף את שלדו הלבן, ולאחר זמן-מה עלול גם להוביל למותו. תופעה זו, שתועדה לראשונה בשנות השמונים, הופכת תכופה וחמורה יותר ומתרחשת כיום במרבית השוניות בעולם, כולל בשונית המחסום הגדולה המפורסמת שבאוסטרליה.
תופעת החמצת האוקיינוסים, בדומה להתחממות הגלובלית, נגרמת עקב עליית ריכוז הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה. קרוב ל-30 אחוז מהפחמן הדו-חמצני שנפלט מאז המאה ה-19 נקלט על ידי האוקיינוסים, וגרם לעלייה ברמת החומציות שלהם. קצב בניית השלד של האלמוגים מושפע מההרכב הכימי של המים, ולכן חומציות גבוהה עלולה לפגוע בתהליך.
במפתיע, הנזק הקטסטרופלי שנצפה בשוניות ברחבי העולם לא ניכר באלמוגים האילתיים. פרופ' מעוז פיין מהפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת בר-אילן והמכון הבינאוניברסיטאי למדעי הים באילת בדק את הנושא, בשיתוף עם חוקרים מהמכון הטכנולוגי ומהאוניברסיטה של לוזאן, שוויץ. החוקרים חשפו במשך שישה שבועות אלמוגי שיחן שכיח (Stylophora pistillata) הנפוצים במפרץ אילת, לתנאי הטמפרטורה והחומציות הגבוהים שצפויים באזור בעשרות השנים הבאות. אם כעת טמפרטורת המקסימום הרב-שנתית בעונת הקיץ במפרץ אילת עומדת על כ-28 מעלות ורמת החומציות על pH 8.1, הרי שהאלמוגים נחשפו במסגרת הניסוי לטמפרטורה הגבוהה יותר בכ-2 מעלות ולרמת חומציות גבוהה יותר של pH 7.8.
החוקרים בדקו פרמטרים רבים הקשורים לבריאות ותפקוד האלמוגים, כגון קצב נשימתם, קצב הגידול שלהם וצפיפות האצות שבתוכם. "עשינו לאלמוגים בדיקה רפואית שכל אדם היה רוצה לקבל", אומר פיין. בניגוד למתרחש בשוניות מסביב לעולם, השיחן השכיח האילתי הפגין עמידות גבוהה בפני תנאי הטמפרטורה והחומציות הקיצוניים: אף אחד מהאלמוגים שנבדקו לא הראה סימני הלבנה, ובאף אחד מהם לא נפגעו יחסי הגומלין עם האצות.
"להרוויח מאה שנים בלי סכנת הלבנה"
למה האלמוגים של מפרץ אילת שורדים יותר? לפי התאוריה של פיין ושותפיו למחקר, התשובה נעוצה בתהליכים האבולוציוניים שהתרחשו באזור. על פי סברה זו, בשיאו של עידן הקרח האחרון, שהסתיים לפני כעשרת אלפים שנה, הושמדו כל האלמוגים בים סוף עקב תנאי מליחות קיצוניים ששררו בו. לאחר עידן הקרח, לפני כ-6,000 שנה, תוצרי רבייה של אלמוגים חדשים החלו להיכנס לים סוף מקצהו הדרומי – מיצר באב אל-מנדב, שנמצא במיקום גיאוגרפי חם מאוד בסמוך לתימן של ימינו. רק אלמוגים שיכלו לשרוד את החום הקיצוני באזור הצליחו להגיע לגיל רבייה, והדורות הבאים שלהם התיישבו בחלקים צפוניים יותר ויותר של הים. וכך, אלמוגים אלה, אשר היו מסוגלים לשרוד בחום הרב של דרום ים סוף, מסוגלים לשרוד היטב במפרץ אילת הקר יותר – גם כאשר הטמפרטורות בו עולות בכמה מעלות, כפי שקורה וצפוי לקרות בעשורים הבאים.
עם זאת, הישרדותם של האלמוגים האילתיים אינה מובטחת. "אנחנו יכולים להרוויח מאה שנים בלי סכנת הלבנה – בתנאי שנשכיל להסיר הפרעות מקומיות, שמורידות את הסבילות לטמפרטורות הגבוהות", אומר פיין. "לדוגמה, כרגע ידוע לנו על צינור שנבנה מעיראק לירדן ויוביל נפט לתוך מפרץ אילת, דבר שיסכן מאוד את המפרץ. מעבר לזה, גינות ואזורים קרובים לים מודברים על ידי קוטלי עשבים וחרקים שמסוכנים מאוד לשונית. רק לא מזמן היה כאן שטפון די חזק, ומים כאלה מכניסים איתם לים את כל הרעלנים האלו מהיבשה. חשוב לוודא שלא להשתמש בחומרים כאלה באזורים שכל כך יקרים לנו.
"בנוסף, קיימת יוזמה לבנות בריכות דגים ביבשה ולהזרים את המים שלהן בחזרה לים לאחר שיטופלו, ובדרך זו לעקוף את סיפור כלובי הדגים שנפסל. זרימה כזאת מכניסה איתה הרבה מאוד חומרי הזנה שתורמים לצמיחת אצות, הן גדלות מאוד מהר ולאלמוגים קשה להתחרות בהן. כדי לשמר את מפרץ אילת אנחנו צריכים להסיר את ההפרעות המקומיות האלה, וזה משהו שלא קשה לעשות מהר, יעיל ועכשיו".
